Parshat Lech Lecha - 5781

Parshat Lech Lecha

Agency and Influence

 

Pirkei D’Rebi Eliezer[1], the 8^th Century aggadic work, lists off several biblical figures who at one point in their lives were considered to be the rulers over the world, conferred with supreme authority and uncompromised influence, among them we find a figure briefly mentioned in last week’s  parsha[2] and who is featured prominently in the midrashei Chazal on Parshat Lech Lecha – a despot and tyrant by the name of Nimrod.  Nimrod, we are told “ruled over the entire world, from one end to the other” starting from the moment the great flood ended.  This is based on a verse in last week’s sidra:

בראשית פרק י

(ח) וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֖וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ:

Cush also begot Nimrod, who was the first man of might on earth.

(ט) הוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

He was a mighty hunter by the grace of the LORD; hence the saying, “Like Nimrod a mighty hunter by the grace of the LORD.”

(י) וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר:

The mainstays of his kingdom were Babylon, Erech, Accad, and Calneh in the land of Shinar.

The mysterious rise to power exhibited by Nimrod is given no background no explanation – how did an unknown, descendent of the cursed son of Noach become the unanimous authority figure in the world?

The midrash suggests that his rise to prominence can be traced back to the possession of an ancient relic:

 רבי יהודה אומר, הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היתה עמהם בתיבה, וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו, והנחילה לנמרוד, ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו, כסבורין שהוא מכח גבורתו, לפיכך המליכוהו עליהם מלך... ( פרקי דרבי אליעזר פרק כד)

According to this account there was a cloak handed down from one generation to the next which conferred authority on the heir of choice.  The cloak had magical properties, filling the hearts of animals and man alike with fear. The cloak essentially granted its owner invincibility.

But Nimrod was never supposed to own this coat, it was the כתנת עור gifted to Adam and Chava:

וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם׃ (פ)

And the LORD God made garments of skins for Adam and his wife and clothed them.

It was passed down to שת and eventually made its way into the hands of נח.  The rightful inheritor should have been שם, but Noach let his guard down and in his moment of vulnerability his son חם stole it, and with it he hoped that his children would inherit the earth.

And the plan worked, at least it did initially.   Until years later when Esav confronted Nimrod, beheaded him, and robbed Nimrod of his “mantle”.  

Interestingly, this was not the first confrontation recorded in Chazal between the line of Nimrod and Avraham.  The Midrash Rabbah[3] details Avraham’s defiance at אור כשדים.  When Avraham passed through the fire unscathed, the ruthless despot had met his match in the form of a young, unarmed boy who professed to believe in a single Deity.  As Parshat Lech Lecha opens we meet Avram and his wife Sarai at a more advanced age and we learn that they remained iconoclasts for many years, that they fled their homeland and traveled to an unknown destination.  And though they were eccentric and nonconformist in nature, they ultimately garnered a substantial following of their own. 

And so, if we put both midrashic accounts side by side, what emerges are two snapshots of the decades long feud between Avraham and Nimrod.

In the Pirkei D’rebbi Eliezer account, Nimrod remains a force to be reckoned with long after Avraham’s emergence onto the scene.   It was not until Avraham’s grandson Esav enters the fray to reclaim the Semitic rite in the form of a cloak that Nimrod’s leadership is challenged.  But the story we know from our preschool days, the one depicted in Bereishit Rabbah, indicates that Avraham defeated Nimrod even before Esav was a zygote.  It is most noteworthy that Avraham defeats Nimrod even without the help of a magic coat. 

There are two ways in which power is achieved and influence garnered.   The כתנת is a symbol of authority conferred and authority stolen.  It is gifted by one generation to the next, and it can be stolen when a stronger adversary steps onto the stage.  Authority rested firmly in the hands of Noach until it no longer did, and then it remained in the hands of Nimrod, until someone stronger and perhaps craftier than he took it by force.  Throughout the years we have become so accustomed to viewing leadership through such a lens that we have become jaded and made to feel powerless in the face of autocrats and tyrants.  The story of Esav defeating Nimrod reaffirms the cynical version of transition of power – one גבור ציד, a hunter, defeating another.  But then there is the refreshing tale of Avraham’s resolute faith and how that was enough to change the power dynamic.  Avraham was not conferred with power nor did he wrestle it away from anyone, instead, he became an authority simply because his message resonated, and people chose to follow him. 

In a few days’ time the United States will be having a Presidential election, one which has been both long anticipated and dreaded at the same time.  There is, without question, much resting on the line with this election.  And though it is impossible to forecast the results, I am willing to predict one certainty – roughly half of the people we know will be thrilled and the other half will behave as if they are on the brink of despair.  But consider for a moment how jaded this seems.  Afterall, our leadership is one decided upon by way of a democratic process – we are afforded the right to vote – we don’t live in an autocracy, despite what some would have us believe.  Our fate is not controlled by the media, it’s not controlled by celebrity influence, big coffers, or racism -  all of the above is part of an antiquated system which only believes in authority as a product of power and privilege – in truth though we don’t live in that world – ours is one that has been graced with Avraham’s influence – and no better expression of that exists than the privilege of voting.   

It therefore is ironic and frightens me a great deal that people try to weaponize voting – phrases like “get out the vote” have become code language for “vote for my candidate, or else”.  I have yet to meet anyone who employed this phrase and intended to reach an audience who was unaware that there was an election going on.  And if you have ever heard someone confront the election by arguing “how can a religious Jew vote Republican or Democrat?”  then you have confronted the coercive tactics of Nimrod and oppressive ways of Esav. Your vote is not a sword, it is not a means of swaying influence nor is it expected that you support a given agenda if you belong to certain group.  Stop trying to force your friends and neighbors to see things your way by threatening or fear mongering and try instead to have a civilized conversation about the issues that matter most.  Avraham didn’t need a sword or a כתנת to leverage authority – instead, he “got out the vote” by doing something entirely original – instead of intimidating his generation, he inspired them. 

What an honor it is to be an American and to be afforded the chance to choose our own elected officials!  No matter what happens next week, I do hope that we can recall that we have agency – we can choose our own destiny, with that comes a responsibility but also great opportunity.

 

---

[1] פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק י

קם על רגליו והיה בתואר כדמות אלהים, והיתה קומתו מן המזרח למערב, שנ' אחור וקדם יצרתני, אחור זה מערב וקדם זה קדמה מזרחה, וראו אותו כל הבריות ונתייראו מלפניו סבורין שהוא בוראן ובאו להשתחוות לפניו, אמר להם אדם מה באתם להשתחוות באנו, בואו אני ואתם ונלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו ואם אין עם ממליכים את המלך הוא ממליך עצמו ואם אין עם מקלסים את המלך המלך מקלס את עצמו, באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו והלבישו גאות ועוז והמליכו עליהן ליוצרן ואמרו ה' מלך גאות לבש, עשרה מלכים משלו מסוף העולם ועד סופו, מלך ראשון זה הב"ה שהוא מושל בשמים ובארץ, ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ, שנ' הוא מהשנא עדנייא וזמנייא, המלך השני זה נמרוד שמשל מסוף העולם ועד סופו, שהיו כל הבריות יושבין במקום אחד יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם מלך, שנא' ותהי ממלאכתו בבל וכו', המלך השלישי זה יוסף שמשל מסוף העולם ועד סופו, שנ' וכל הארץ באו מצרימה, באו מצרים אין כתיב כאן אלא מצרימה, היו המס שלהם ומנחותיהם לשבור בר מיוסף, שארבעים שנה היה משנה למלך וארבעים שנה מלך לעצמו, שנ' ויקם מלך חדש על מצרים, המלך הרביעי זה שלמה שמשל מסוף העולם ועד סופו, שנ' ושלמה היה מושל בכל הממלכות, ואומר והמה מביאים איש מנחתו, המלך החמשי זה אחאב שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנ' חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וכו', והיו כל שרי אפרכיות כבושים תחתיו והיו משלחין ומביאין המס שלהם ומנחותיהם לאחאב, והיו כל שרי אפרכיות של עולם אינם אלא מאתים ושנים ושלשים שנ' ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים, המלך הששי זה נבוכדנצר שמשל מסוף העולם ועד סופו, ולא עוד אלא שמשל אפי' על חיות השדה ובעוף השמים, ולא היו יכולין לפתוח את פיהם חוץ מרשותו של נבוכד נצר, שנ' ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהא בידך וכו', המלך השביעי זה כורש שמשל מסוף העולם ועד סופו, שנ' כה אמר מלך פרס, ואחשורוש מלך בחציו של עולם, והלא אין חציו של עולם אלא מאה וששה עשר אפרכיות, ובזכותה של אסתר נתוספו י"א אפרכיות, שנ' המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, המלך השמיני הוא אלכסנדר מוקדון שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנ' והני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ, על פני הארץ אין כתיב כאן אלא על פני כל הארץ, ולא עוד אלא שרצה לעלות לשמים ולידע מה בשמים ולירד בתהומות ולידע מה שבתהומות, ולא עוד אלא שבקש לילך לקצות הארץ ולידע מה שבקצות הארץ, וחצה הב"ה את מלכותו לארבע רוחות העולם, המלך התשיעי זה מלך המשיח שהוא עתיד למשול מסוף העולם ועד סופו, שנ' וירד מים עד ים, וכתיב אחר אומר ואבנא רומחת לצלמא הוות לטור רב ומלאת כל ארעא, המלך העשירי חוזרת המלוכה לבעליה, מי שהיה ראשון מלך הוא יהיה אחרון מלך, שנאמ' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, וכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

 

[2] בראשית פרק י

(ח) וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֖וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ:

[3] נטלו ומסרו לנמרוד. אמר לו: עבוד לאש. אמר לו אברהם: ואעבוד למים, שמכבים את האש? אמר לו נמרוד: עבוד למים! אמר לו: אם כך, אעבוד לענן, שנושא את המים? אמר לו: עבוד לענן! אמר לו: אם כך, אעבוד לרוח, שמפזרת עננים? אמר לו: עבוד לרוח! אמר לו: ונעבוד לבן אדם, שסובל הרוחות? אמר לו: מילים אתה מכביר, אני איני משתחוה אלא לאוּר - הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו! היה שם הרן עומד. אמר: מה נפשך, אם ינצח אברהם - אומַר 'משל אברהם אני', ואם ינצח נמרוד - אומַר 'משל נמרוד אני'. כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרו לו: משל מי אתה? אמר להם: משל אברהם אני! נטלוהו והשליכוהו לאור, ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו. וכך נאמר: וימת הרן על פני תרח אביו. (בראשית רבה ל"ח, יג)